התנועה

התנועה
התנועה היא רצף של שינויים במנח, בשיווי משקל ובתכנון מעברים ממצב למצב. כל שינוי מזמן לילד התנסויות חדשות עם סביבתו; כך מתפתחים ומשתכללים גם מנגנוני התפיסה והחשיבה שלו (תכנית מסגרת, תשנ"ו.).
התנועה נחוצה להתפתחות גופנית שכלית וחברתית. קצב ההתפתחות הוא אישי ולכל ילד אופן תנועה משל עצמו.
מעורבות מבוגר בהתפתחות התנועה של הילד חשובה משום שהיא מספקת אישור לצורך בתנועה, מביאה למודעותו ועשויה להפוך את התנועה למנוף באמצעותו מעצב הילד את מושגיו על העולם בסביבתו. (יזדי-עוגב. 1995; לנצר, גלאור, שובל. 1984).
מערכת התנועה היא מערכת תחושתית המעניקה לנו תחושת תנועה ועוזרת לנו לעמוד על תנוחות חלקי גופינו באמצעות היזון חוזר פנימי. קולטיה נמצאים בתוך הגוף (בפרקים, שרירים ובגידים) ולכן מכנים סוג תחושה כזה תחושה עמוקה.
כאשר מערכת התנועה פועלת בצורה תקינה, התנועה זריזה וזורמת. כאשר קיים ליקוי בעיבוד גירויי תנועה, הוא מתבטא באיטיות, בסירבול, בהשקעת מאמץ לא מתאים, בהימנעות מפעילויות מסוימות, כי הן מלוות בקושי בביצוע. (האן-מרקוביץ,1993).